להגיע לגרעין
להפסיק להתעסק בתוצאה
התוצאה מתהפכת רק כשמטפלים בסיבה
כדי לשנות
ללמוד להשתמש בגוף כבמיקרופון
להגיע לשורשים - מה שהיה  בלתי אפשרי עד כה
אודות אריק
מה ניתן לשנות
צור קשר
סרט הסבר
אנשים שעברו את התהליך
עוזרים לאחרים
לסדנת הזוגיות
אנשים עוזרים לאנשים

בעמוד זה תוכלו לקרוא על ההתנסויות של אנשים אחרים ואיך זה הביא אותם לעזור לאחרים שמתחבטים בבעיות דומות:
בכל פעם שחשבת רק חשבת שחשבת
דף הבית
אנשים עוזרים לאנשים
אפשר לשנות תהליכים במוח
טלי - החלמה לא הגיונית:י
קוראים לי טלי. אני בת 41 וחצי.י
כאבי בטן החלו כשהייתי בת 36, אם לשני ילדים קטנים, רואת חשבון במשרת ניהול בכירה, בריאה לחלוטין ועושה ספורט. המחלה שתקפה אותי פגעה בי בנקודה הכי רגישה שלי - אהבה לאוכל.
י י
בשנת 2011 סבלתי כאבי הבטן שהתחזקו והתחלתי לרדת במשקל. כשאיבדתי 5 ק"ג, קיבלתי תרופת קלבטן והפניה לאולטרסאונד בטן. אושפזתי עם חסימת המעיים הראשונה. החדירו לי זונדה דרך ארובות האף, יורדת לגרון ומשם פנימה עד הקיבה ונועדה לצורך הזנה וכדי לרוקן את הקיבה.
י
חשדו שחליתי באנורקסיה וחששו שאני מרעיבה את עצמי.
י
לאחר 186 ימים בבתי חולים, בעיקר בשל חסימות מעיים חוזרות. איבדתי 20 ק"ג ממשקלי, ומצבי המשיך להידרדר. כשהגעתי ל-45 ק"ג חיברו אותי לצינורית הזנה קבועה. מאישה פעילה, בריאה ונמרצת הפכתי לשבר כלי.
י
בפעם השלישית הטיפול השמרני - שחרור הלחץ מהקיבה על ידי זונדה.....כבר לא הועיל.
י
ניתוח. עברתי כריתה של חלק מהמעי כדי לפתוח את החסימה.
י
חסימת מעיים הבאה לא איחרה להגיע, ובנוסף הרביתי להשתעל (בשל היובש בפה שממנו סבלתי) במקביל החדירו לי צנתר לווריד המרכזי, לצורך הזנה. כבר לא יכולתי לאכול. התחלתי לראות כפול ונאלצתי לעצום עין כדי לקבל פוקוס. כבר לא הצלחתי לעמוד על רגליי בלי להתעלף ואושפזתי 73 ימים רצופים במחלקה הנוירולוגית. בשלב הזה כבר לא היו לי דמעות ורוק, העין הייתה עצומה. בלילות התעוררתי, יבשה כולי, ובקושי הצלחתי לשתות. , כל הזמן סבלתי מכאבים.
י

הוציאו את כל הפלזמה שלי, במטרה להחליש את המערכת החיסונית, כדי שהגוף יתנקה מהנוגדנים שתוקפים אותו. את הפלזמה שהוציאו שלחו לטקסס,
י לבדיקה במעבדה של פרופסור שחוקר את הנוגדן שגורם למחלה שעל פי החשד תקפה אותי.י
כל הבדיקות הראו שהמערכת נפגעה קשות. עשו לי מיפוי
MIBG
שהראה שהעצבובים שלי נפגעו. מחלתי אובחנה:
י
autoimmune autonomic ganglionopathy
, מחלה שבה המערכת החיסונית תוקפת את מערכת העצבים האוטונומית של הגוף.י
הייתי אחת מ-60 אנשים בעולם שלקו במחלה הנדירה, והיחידה בישראל. לא היו די חולים ומחקרים כדי לדעת על המחלה ואם אפשר להחלים ממנה.
י הרופאים לא ידעו להגיד לי אם מערכת העצבים האוטונומית תשקם את עצמה, אם הנזק הוא הפיך, ואם כן - כמה זמן השיקום יארך. עלתה גם האפשרות שהמצב שלי יחמיר עוד יותר.י
קיבלתי טיפול שהומלץ על ידי רופאים בטקסס: החלפת פלזמה אינטנסיבית, סטרואידים שגרמו לי למצבי רוח, תרופה להנעת מערכת העיכול, תרופה לדיכוי המערכת החיסונית, תרופה להסדרת לחץ הדם. נטלתי 14 תרופות ביום, שאת רובן היה לי קשה לבלוע. במקום זונדה הכניסו לי פג, צינורית שמזרימה את האוכל מהשקית ישירות לקיבה. הייתי צריכה לקבל חמש-שש שקיות ביום.
י
כשעזבתי את בית החולים אף אחד לא ידע אם מצבי עשוי להשתפר ואף אחד לא הבטיח לי כלום. יצאתי מבית החולים כשבקושי עמדתי על הרגליים.
י
הרופאים לא הציעו לי החלמה. הם אפשרו לי להמשיך לחיות כאדם חולה. אף אחד לא ידע לומר אם יום אחד אהיה אישה בריאה לחלוטין
מאז אושפזתי עוד מספר פעמים.
י
חיברו אותי ל-טי.פי.אן, הזנה דרך הווריד, כי לא הצלחתי להשתמש במערכת העיכול ולא עליתי במשקל. סבלתי מדלקת במעי, קוליטיס.
י בגלל שהמערכת החיסונית הייתה מוחלשת, סבלתי מחום ושלשולים. יותר מאוחר סבלתי מכאבי בטן, ואז בוצעה השתלת צואה כדי להיפטר מהקולוסטרידיום, שלאחריה היתה הפוגה.י
בשנת 2013 התחילו כאבים בחלק העליון של הבטן, בדרכי העיכול העליונות. סבלתי מצרבות והאוכל היה נתקע בגרון.
י

בשנת 2014 המצב הלך והחמיר. ההקאות התגברו והגעתי לבית החולים עם קרע בוושט. עברתי בדיקת מנומטריה, אובחנה מאכלזיה - מחלה נדירה של הסוגר בין הוושט לקיבה, הגורמת להתכווצות חזקה וממושכת של הסוגר, מה שפוגע במעבר התקין של המזון מהוושט לקיבה. המחלה מוכרת יותר אצל אנשים מבוגרים. אצלי היא הופיעה בגלל חוסר התנועתיות של מערכת העיכול,
י שממנה סבלתי.י
הוזרק לי בוטוקס לקצה של הסוגר, בין הוושט לקיבה, כדי להרחיב אותו. זה היה אמור לעזור למשך כמה חודשים אך לא עזר לי.
י
הקאתי כל מה שאכלתי. חזרתי להזנה דרך הפג  הצינורית שמחוברת לקיבה
הפתרון היחיד שהוצע לי הוא ניתוח להרחבת הוושט, שבמהלכו חותכים את השריר ומגלפים את הוושט, ניתוח הכרוך בסיכונים רבים כיוון שהוושט הוא מקום צר מאוד ואין מקום לטעויות. אם קורעים אותו, אין דרך לתקן את זה. הסיכון הגדול ביותר הוא להישאר עם שקית במקום וושט. חיפשתי מומחה לוושט וכך הגעתי בשנת 2016 לפורטלנד. שם עברתי בהצלחה ניתוח שאיפשר לי לחזור בהדרגה לאכול.
י

חמישה ימים לאחר חזרתי כבר הייתי שוב בבית החולים. חסימות המעיים חזרו. בהמשך אושפזתי עם חסימת מעיים קשה וכאבים בלתי נסבלים. גם שתי מנות של מורפיום שקיבלתי לא הועילו.
י
הייתי קרובה להרמת ידיים. בהדרגה עלה קצב חסימות המעיים לשלוש פעמים בשבוע, מלוות בכאבים שאי אפשר לתאר.
י
לאחר שקיבלתי המלצה הגעתי לאריק אריאב בראשון לציון. אפילו לא ידעתי מה שם המשפחה שלו. הדבר היחיד שהטריד אותי הוא שחלילה אפספס ביקור בשירותים בדרך מה שעלול לגרור חסימת מעיים נוספת.
י
אריק התחיל בתשאולו בסופו  הוא אמר לי: בואי תראי למה חלית.
י
אצל אריק הבנתי למה חליתי: זו הייתה הדרך היחידה לבקש מההורים שלי את היחס שהזדקקתי לו.
י
בדרך הביתה פספסתי ביקור בשירותים. ידעתי שעכשיו תגיע, כמו תמיד, חסימת מעיים. היא לא הגיעה.
י
עבר עוד שבוע עד שהתחלתי ממש לאכול, בהתחלה בעדינות ובזהירות, ושבוע נוסף עד שאכלתי באופן כמעט מלא, בלי להשתמש בצינורית ההזנה. אכלתי הכל, כל מה שהתגעגעתי אליו, אחרי יותר משנה שבה הקאתי כמעט כל מה שהכנסתי לפה.
י
אחר כך הגיעו עוד חסימות מעיים נוספות שבהן כבר ידעתי להתכנס עם עצמי ולהרגיש ולהתאמן לפי מה שלמדתי בטיפול וכשהבנתי  החסימות חלפו ללא צורך להגיע שוב לבית חולים.
י
מבחינת הרופאים שלי אני נס רפואי.
י
היום, שנה אחרי, אני בריאה לחלוטין. אני אוכלת מהכל. זכיתי בחיים חדשים - טובים יותר. מדויקים יותר.
י
אתם מוזמנים לכתוב אלי, אני היום מרצה ונותנת סיכויים לכל מי שחולה להחלים - אני עברתי את זה - אני יודעת.
י

taliamor75@gmail.com

אורלי - הרזיה לא הגיונית
רקע / ה 'לפני'
י
הייתי עבד של אוכל.
י
עשרות שנים הייתי קמה בבוקר וחושבת על אוכל ולאורך כל שעות היום. האוכל היה חלק ממני. זה מה שהכרתי. אף פעם לא חשתי תחושת רעב. לאורך כל היום הייתי אוכלת.
י
ההעלאה במשקל אצלי לא הייתה מתרחשת אגב החיים. היא היא הייתה החיים.
י
האוכל, השמנה ודיאטה היו המציאות שלי. סביבם סבבו חיי. זו הייתה מציאות עצובה. כל חיי היו מלחמה במשקל.
י
הרגשתי מאוד חריגה. לא נורמאלית. זה היה בהקצנה. זה איבד פרופורציות לחלוטין. זה ניהל את חיי. ככל שזה שלט בי יותר, התביישתי בזה יותר. זה היה כמו משא על הגב שלעולם לא עזב אותי.
י
עם השנים הרגשתי יותר ויותר מחנק, ריק, אכזבה, ייאוש, תחושת חוסר ערך, ייאוש, עייפות (פיזית ומנטאלית), תחושת גועל עצמית, כעס עצמי, כמיהה למשהו אחר. היה לי ברור שכך זה לא יכול להתקיים עוד.
י
חצי מחיי הייתי עסוקה בלבצע עוד מאותו הדבר מבלי לראות זאת. לא ידעתי איך לעשות אחרת כדי לצאת ממעגל ההשמנה והדיאטה. זה מה שהכרתי כל חיי. אותו מעגל שלא הוביל אותי לשום מקום. יום אופייני שלי בגיל 16, בגיל 20, 35 או בגיל 42 היה נראה אותו הדבר. תמיד הייתה דיאטה כזו או אחרת. מספר קילוגרמים על המשקל לכאן או לכאן, אכזבה זו או אחרת, הארסנל הוא אותו ארסנל.
י
אף שיטה (והתנסיתי בשיטות רבות. רבות מאוד) לא נגעה בליבה. במקור שיוצר את כל מה שאני חווה מעל פני השטח.
י

פילוג'יקה / ה 'אחרי'
י

לראשונה בחיי הבנתי שלא היה לי כל סיכוי להצליח בשנים בהן חיפשתי פתרון בדיאטה. הפתרון לא שם. מהר מאוד הבנתי שהתיאוריות וההרגלים שלי מאז גיל 14 לא יוציאו אותי מהכאוס בו אני נמצאת עשרות שנים.
י
בבת אחת ההרגשה הייתה של הקלה כל כך גדולה. עדיין לא רזיתי גרם ואני מרגישה כל כך הרבה יותר קלילה. אני תקינה. אני בסדר.
י
התחלתי בהבנת תהליכים המתרחשים בתוכי. מי אני? מה הוטמע בי? גנטית, רגשית. הרגשתי כאילו בכדור צמר מלופף עם קשרים, לבסוף מצאתי את ההתחלה. את החוט שיכול להתיר את הקשר, כאשר כל השנים אני מנסה בכוח להתיר את הקשר. אחרי עשרות שנים, אינני נדרשת יותר להילחם. יותר לעולם לא בכוח. לא בסבל ולא במאמץ. איזו בשורה זו. שונה. אני מקבלת חמצן. אני לא כתם, אני לא בושה. יש לי תקווה לעתיד אחר.
י
כל התכנים אליהם נחשפתי היו לי חדשים. לכולם לא היה קשר לאוכל ולכולם היה קשר הדוק לאוכל.
י
התחלתי ללמוד מי אני, מה קיים אצלי מדורות אחורנית מה שנקרא גנטיקה, ד.נ.א, מה עבר אלי גנטית, מה עבר אלי כעובר, מה עבר אלי (ועלי) בשנות הילדות המוקדמת. התחלתי ללמוד איך כל זה קשור למי שאני, להרגלי האוכל (או יותר מדויק להרגלי התשוקה שלי לאוכל). איך נוצרה ההתניה אצלי לאוכל,
י מה משמעות האוכל במקום הלא מודע אצלי, למה אני אוכלת כשאני לא רעבה, למה בשעה מסוימת אני מרגישה שאני חייבת משהו מתוק, למה אחר הצהריים יש שעה שבה קשה לי, למה כשמשעמם לי אני פונה דבר ראשון לאוכל, למה שאני צריכה להתרכז במשהו אני פונה דבר ראשון לאוכל, למה כשאני עייפה אני מחפשת אוכל, למה כשאני מתרגשת לקראת אירוע כלשהו אני מחפשת אוכל, למה כשאני מרזה אני מחפשת אוכל?  למה כשאני עושה משהו שאני מאוד אוהבת אני לא חושבת בכלל על אוכל? למה כשאני מאוד שמחה אני לא זקוקה לאוכל? למה קשה לי להשאיר אוכל בצלחת? למה אני צורכת כמות גדולה יותר ממה שאני זקוקה? למה אני כל כך אוהבת מתוק? למה קשה לי להפסיק לאכול ואני לא מקשיבה לבטן אם היא מלאה או לא? למה כל כך חשוב לי להיראות טוב? למה חשוב לי מה אחרים חושבים עלי? למה אני מתביישת במצב שלי? למה קשה לי לשתף אחרים במה עובר עלי? למה אני כל כך ביקורתית כלפי עצמי? למה אני כל כך ביקורתית כלפי האחר? למה אני מקטינה את עצמי? למה אני מרגישה חלשה? למה אני מרגישה טיפשה? למה אני אאוטסיידרית?י למה אני לא סובלת טיולים מאורגנים? למה אני לא אוהבת להיות חלק מ..? למה אתן חשיבות לאחר הכריזמטי? למה ניצול מפעיל אותי? למה חשוב לי שיתייחסו אלי בכבוד? למה חשוב לי שלא יעבדו עלי? למה אהיה על המשמר שלא פועלים מאחורי גבי? למה אני חשדנית? למה אני קנאית? למה אני אוהבת כל כך להעביר הרצאות? למה אני מרגישה שמקומי בעולם לא בטוח? ועוד ועוד.... ואיך לעזאזל כל זה קשור (גם) לאוכל!י
זכיתי להיחשף לתכנים שהוליכו אותי למקום אחר. חדש. שונה. קיבלתי חיים.
י
התחלתי לראות מה התכנים, האמונות וההתניות הקיימים בי. מי אני, מהי תוכנת ההפעלה שלי, מה האמונות לאורן חייתי,למה אני נוהגת לחשוב את מה שאני חושבת ולמה אני נוהגת לפעול כפי שאני פועלת, מהי שרשרת הגנטיקה ממנה נוצרתי ומה השפעתה עלי?
י
לראשונה בכל שנות חיי קיבלתי כלים לשנות את כל מה שהוטמע בי מאז אני מסוגלת לזכור את עצמי ולפני כן.
י
לראשונה בחיי רזיתי (עברו 7.5 שנים מאז עברתי התהליך ואני רזה) בלי מלחמה. בלי לרוקן את המקרר מ'פיתויים'.
י
לראשונה בחיי הראש שקט. אין בליל מחשבות כאוטיות.
י
לראשונה בחיי אני ממש שמחה.
בקשו מפילוג'יקה בטופס את הטלפון שלי ואשמח לשתף בחוויה ובסיכוי שנפתח!
יי

ג'ני - החלמה לא הגיונית

מטופלת ילידת 1963, בת כ-50 בעת תחילת הטיפולים בפילוג'יקה (2012), מטופלת מ2010 בטמוקסיפן בעקבות גילוי סרטן שד
intraductal breast carcinoma in situ
המבטא קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון בבדיקה אימונוהיסטוכימית בשנת 2009, עברה ניתוח להצרת קיבה באמצעות טבעת בשנת 2002 והוצאת הטבעת בשנת 2011 בעקבות סיבוכים שהחלו כחצי שנה לאחר הניתוח הראשון והחמירו במהלך השנים עד להוצאת הטבעת.
י

המטופלת הגיעה כשהיא סובלת מציסטות בשחלות, מרקרים אונקולוגיים ברמות גבוהות מאטיולוגיה לא ידועה (מהמחלה או מהתרופה), השמנת יתר בעקבות הוצאת הטבעת, הפרעות קוגניטיביות מוכרות כתוצאה משימוש בטמוקסיפן (הפרעות זיכרון עבודה קשות, שינויים חדים ותכופים במצבי רוח וכיוצ"ב) ובצקות קשות ברגליים מאטיולוגיה לא ידועה שהחמירו והתפשטו, קשיים בנשימה ובניידות שהתגברו בעקבות הבצקות, ובעיות רפואיות נוספות. למטופלת הוצע טיפול בפורוסמיד (Furosemide)  לטיפול בבצקות אך היא סירבה בעקבות חשש מתופעות לוואי.
י

למרות כל בעיותיה הרפואיות, באופן מפתיע הגיעה המטופלת דווקא מתוך דאגה למשקלה ומהשפעות ההשמנה על מצבה הבריאותי.
י

כבר בפגישות הראשונות הבינה שמצבה הכללי מושפע מאוד ממצבה הנפשי-רגשי המשפיע על דפוסי ההתנהגות שלה ועל מצבה הגופני. בעקבות הפגישות לאורך זמן המטופלת הפנימה השפעה זו ודיווחה על עליה במודעות היומיומית לדפוסי החשיבה, בפרט הפוגעניים, והפגינה מוטיבציה לעבודה עצמית על עצירת דפוסי החשיבה הללו והחלפתם בדפוסי חשיבה המאפשרים לה להגיע לתובנות חיוביות ומועילות בחיי היומיום.
י

במהלך תקופת הטיפול בפילוג'יקה הגיעה המטופלת לתובנות נוספות באשר למצבה הרגשי ודפוסי החשיבה שליוו אותו, והרצון לרזות הפך למשני לצד מטרות נוספות שרצתה להגשים בחייה.
י

לאחר שנה טיפול בפילוג'יקה ולאחר שלוש שנות טיפול בטמוקסיפן (2013), המטופלת החליטה על דעת עצמה ובביטחון מלא להפסיק את השימוש בטמוקסיפן בעקבות תופעות הלוואי הקוגניטיביות הקשות (למשל דיווחה על כך שבאחד הימים לא הצליחה להיזכר בשם של סייעת שעובדת עמה מזה כעשר שנים ברציפות).י

בשנת 2014 התגלתה אי ספיקה ורידית בשוק ברגל, שיתכן שנגרמה עקב השימוש בטמוקסיפן. תופעות לוואי הנוגעות לקרישיות דם, אי ספיקת כלי דם וחסימות כלי דם לכאורה לא היו ידועות עבור טמוקסיפן בזמן רישום התרופה למטופלת ולכן לא הייתה התייחסות מצד הרופאים המטפלים לבעיה זו בזמן אמת.
י

במהלך הטיפול בפילוג'יקה ובמקביל לטיפול בטמוקסיפן החלה ירידה במרקרים האונקולוגיים והקטנה של הציסטות השחלתיות. בעקבות הפסקת השימוש בטמוקסיפן, חלה הטבה הדרגתית משמעותית במדדים הקוגניטיביים, המשיכה הירידה במרקרים אונקולוגיים, עליה בתפקודי כבד, וכן חלה ירידה הדרגתית משמעותית בבצקות שהביאה להטבה בנשימה ובניידות של המטופלת. נכון לשנת 2017 השיפור במצב הרפואי עדיין נשמר.
י

המטופלת מדווחת לאורך שנות הטיפול על הטבה רגשית ושיפור משמעותי בדפוסים התנהגותיים המאפשרים לה להגיע למטרות שונות בחייה במעגל המשפחתי (למשל המטופלת דיווחה על שיפור גדול ביחסיה עם בתה), במעגלים חברתיים (התנתקות מאנשים שבעיניה מזיקים לה) וגם בעבודה (לדוגמה שאפה לעבוד פחות שעות תמורת אותו שכר והשיגה זאת).
י

כדי להשיג את מטרותיה המטופלת הפגינה מחויבות לטיפול והתמידה בו גם כשגילתה התנגדות לפנים שונים בו.  במסגרת הטיפול הגיעה לתובנות אודות ההיסטוריה המשפחתית הרפואית והרגשית שלה, תחושות והתנהגויות שהועברו מדור לדור וכך גם אליה במסגרת המשפחתית ושעיצבו את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלה באופן בלתי מודע ושהפריעו לה מאוד בסיטואציות שונות בחייה. המטופלת עשתה שימוש בתובנות הללו ובכלים הקוגניטיביים שרכשה במהלך הטיפול כדי לשנות את המציאות היומיומית עבורה ולהביא את עצמה לידי שמחה ושקט נפשי. בין הכלים שרכשה ניתן לציין מנגנון הפקת לקחים ובפרט מנגנון למידה תוך כדי התרחשות - היכולת לעצור ולהתבונן בעצמה ולנתח סיטואציות שליליות עבורה בעת התרחשותן ולא רק בדיעבד, כדי להיערך מחדש ולהתמודד עם התרחשות נתונה בצורה נכונה עבורה בזמן אמת.
י

אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך פילוג'יקה
אודות אריק
מה ניתן לשנות
צור קשר
לסדנת הזוגיות
סרט הסבר
אנשים שעברו את התהליך
עוזרים לאחרים
דף הבית
בכל פעם שחשבת רק חשבת שחשבת
אפשר לשנות תהליכים במוח
טלי - החלמה לא הגיונית:י
קוראים לי טלי. אני בת 41 וחצי.
כאבי בטן החלו כשהייתי בת 36, אם לשני ילדים קטנים, רואת חשבון במשרת ניהול בכירה, בריאה לחלוטין ועושה ספורט. המחלה שתקפה אותי פגעה בי בנקודה הכי רגישה שלי.....אהבה לאוכל.
י
בשנת 2011 סבלתי כאבי הבטן שהתחזקו והתחלתי לרדת במשקל. כשאיבדתי 5 ק"ג, קיבלתי תרופת קלבטן והפניה לאולטרסאונד בטן. אושפזתי עם חסימת המעיים הראשונה.
י החדירו לי זונדה דרך ארובות האף, יורדת לגרון ומשם פנימה עד הקיבה ונועדה לצורך הזנה וכדי לרוקן את הקיבה.יי
חשדו שחליתי באנורקסיה וחששו שאני מרעיבה את עצמי.
ייי
לאחר 186 ימים בבתי חולים, בעיקר בשל חסימות מעיים חוזרות. איבדתי 20 ק"ג ממשקלי, ומצבי המשיך להידרדר.
יי כשהגעתי ל-45 ק"ג חיברו אותי לצינורית הזנה קבועה.יי מאישה פעילה, בריאה ונמרצת הפכתי לשבר כלי.יי
בפעם השלישית הטיפול השמרני  שחרור הלחץ מהקיבה על ידי זונדה כבר לא הועיל.
ייי
ניתוח. עברתי כריתה של חלק מהמעי כדי לפתוח את החסימה.
ייי
חסימת מעיים הבאה לא איחרה להגיע, ובנוסף הרביתי להשתעל (בשל היובש בפה שממנו סבלתי) במקביל החדירו לי צנתר לווריד המרכזי, לצורך הזנה. כבר לא יכולתי לאכול. התחלתי לראות כפול ונאלצתי לעצום עין כדי לקבל פוקוס. כבר לא הצלחתי לעמוד על רגליי בלי להתעלף ואושפזתי 73 ימים רצופים במחלקה הנוירולוגית. בשלב הזה כבר לא היו לי דמעות ורוק, העין הייתה עצומה. בלילות התעוררתי, יבשה כולי, ובקושי הצלחתי לשתות. , כל הזמן סבלתי מכאבים.
י

הוציאו את כל הפלזמה שלי, במטרה להחליש את המערכת החיסונית, כדי שהגוף יתנקה מהנוגדנים שתוקפים אותו. את הפלזמה שהוציאו שלחו לטקסס, לבדיקה במעבדה של פרופסור שחוקר את הנוגדן שגורם למחלה שעל פי החשד תקפה אותי.
י
כל הבדיקות הראו שהמערכת נפגעה קשות. עשו לי מיפוי
MIBG,י
שהראה שהעצבובים שלי נפגעו. מחלתי אובחנה:
autoimmune autonomic ganglionopathy
מחלה שבה המערכת החיסונית תוקפת את מערכת העצבים האוטונומית של הגוף.
ייי
הייתי אחת מ 60 אנשים בעולם שלקו במחלה הנדירה, והיחידה בישראל. לא היו די חולים ומחקרים כדי לדעת על המחלה ואם אפשר להחלים ממנה. הרופאים לא ידעו להגיד לי אם מערכת העצבים האוטונומית תשקם את עצמה, אם הנזק הוא הפיך, ואם כן - כמה זמן השיקום יארך. עלתה גם האפשרות שהמצב שלי יחמיר עוד יותר.
י
קיבלתי טיפול שהומלץ על ידי רופאים בטקסס: החלפת פלזמה אינטנסיבית, סטרואידים שגרמו לי למצבי רוח, תרופה להנעת מערכת העיכול, תרופה לדיכוי המערכת החיסונית,
יי תרופה להסדרת לחץ הדם. נטלתי 14 תרופות ביום, שאת רובן היה לי קשה לבלוע. במקום זונדה הכניסו לי פג, צינורית שמזרימה את האוכל מהשקית ישירות לקיבה. הייתי צריכה לקבל חמש-שש שקיות ביום.ייי
כשעזבתי את בית החולים אף אחד לא ידע אם מצבי עשוי להשתפר ואף אחד לא הבטיח לי כלום. יצאתי מבית החולים כשבקושי עמדתי על הרגליים.
ייי
הרופאים לא הציעו לי החלמה. הם אפשרו לי להמשיך לחיות כאדם חולה. אף אחד לא ידע לומר אם יום אחד אהיה אישה בריאה לחלוטין
מאז אושפזתי עוד מספר פעמים.
ייי
חיברו אותי ל-
TPN, הזנה דרך הווריד, כי לא הצלחתי להשתמש במערכת העיכול ולא עליתי במשקל. סבלתי מדלקת במעי, קוליטיס.י בגלל שהמערכת החיסונית הייתה מוחלשת, סבלתי מחום ושלשולים. יותר מאוחר סבלתי מכאבי בטן, ואז בוצעה השתלת צואה כדי להיפטר מהקולוסטרידיום,יי שלאחריה היתה הפוגה.ייי
שנת 2013 - התחילו כאבים בחלק העליון של הבטן, בדרכי העיכול העליונות. סבלתי מצרבות והאוכל היה נתקע בגרון.
ייי

שנת 2014 - המצב הלך והחמיר. ההקאות התגברו והגעתי לבית החולים עם קרע בוושט. עברתי בדיקת מנומטריה,
יי אובחנה מאכלזיה - מחלה נדירה של הסוגר בין הוושט לקיבה, הגורמת להתכווצות חזקה וממושכת של הסוגר, מה שפוגע במעבר התקין של המזון מהוושט לקיבה. המחלה מוכרת יותר אצל אנשים מבוגרים. אצלי היא הופיעה בגלל חוסר התנועתיות של מערכת העיכול,י שממנה סבלתי.ייי
הוזרק לי בוטוקס לקצה של הסוגר, בין הוושט לקיבה, כדי להרחיב אותו. זה היה אמור לעזור למשך כמה חודשים אך לא עזר לי.
ייי
הקאתי כל מה שאכלתי. חזרתי להזנה דרך הפג - הצינורית שמחוברת לקיבה
הפתרון היחיד שהוצע לי הוא ניתוח להרחבת הוושט,
יי שבמהלכו חותכים את השריר ומגלפים את הוושט, ניתוח הכרוך בסיכונים רבים כיוון שהוושט הוא מקום צר מאוד ואין מקום לטעויות. אם קורעים אותו, אין דרך לתקן את זה.יי הסיכון הגדול ביותר הוא להישאר עם שקית במקום וושט.יי חיפשתי מומחה לוושט וכך הגעתי בשנת 2016 לפורטלנד.יי שם עברתי בהצלחה ניתוח שאיפשר לי לחזור בהדרגה לאכול.ייי

חמישה ימים לאחר חזרתי כבר הייתי שוב בבית החולים.
יי חסימות המעיים חזרו. בהמשך אושפזתי עם חסימת מעיים קשה וכאבים בלתי נסבלים. גם שתי מנות של מורפיום שקיבלתי לא הועילו.ייי
הייתי קרובה להרמת ידיים. בהדרגה עלה קצב חסימות המעיים לשלוש פעמים בשבוע, מלוות בכאבים שאי אפשר לתאר.
ייי
לאחר שקיבלתי המלצה הגעתי לאריק אריאב בראשון לציון.
יי אפילו לא ידעתי מה שם המשפחה שלו. הדבר היחיד שהטריד אותי הוא שחלילה אפספס ביקור בשירותים בדרך מה שעלול לגרור חסימת מעיים נוספת.ייי
אריק התחיל בתשאולו בסופו  הוא אמר לי: בואי תראי למה חלית.
ייי
אצל אריק הבנתי למה חליתי: זו הייתה הדרך היחידה לבקש מההורים שלי את היחס שהזדקקתי לו.
ייי
בדרך הביתה פספסתי ביקור בשירותים. ידעתי שעכשיו תגיע, כמו תמיד, חסימת מעיים. היא לא הגיעה.
ייי
עבר עוד שבוע עד שהתחלתי ממש לאכול, בהתחלה בעדינות ובזהירות, ושבוע נוסף עד שאכלתי באופן כמעט מלא, בלי להשתמש בצינורית ההזנה. אכלתי הכל, כל מה שהתגעגעתי אליו, אחרי יותר משנה שבה הקאתי כמעט כל מה שהכנסתי לפה.
ייי
אחר כך הגיעו עוד חסימות מעיים נוספות שבהן כבר ידעתי להתכנס עם עצמי ולהרגיש ולהתאמן לפי מה שלמדתי בטיפול וכשהבנתי  החסימות חלפו ללא צורך להגיע שוב לבית חולים.
ייי
מבחינת הרופאים שלי אני נס רפואי.
ייי
היום, שנה אחרי, אני בריאה לחלוטין. אני אוכלת מהכל.
יי זכיתי בחיים חדשים - טובים יותר. מדויקים יותר.ייי
אתם מוזמנים לכתוב אלי, אני היום מרצה ונותנת סיכויים לכל מי שחולה להחלים - אני עברתי את זה - אני יודעת.
ייי

taliamor75@gmail.com

אורלי - הרזיה לא הגיונית
רקע / ה 'לפני'
ייי
הייתי עבד של אוכל.
ייי
עשרות שנים הייתי קמה בבוקר וחושבת על אוכל ולאורך כל שעות היום. האוכל היה חלק ממני. זה מה שהכרתי. אף פעם לא חשתי תחושת רעב. לאורך כל היום הייתי אוכלת.
ייי
ההעלאה במשקל אצלי לא הייתה מתרחשת אגב החיים. היא היא הייתה החיים.
ייי
האוכל, השמנה ודיאטה היו המציאות שלי. סביבם סבבו חיי.
יי זו הייתה מציאות עצובה. כל חיי היו מלחמה במשקל.ייי
הרגשתי מאוד חריגה. לא נורמאלית. זה היה בהקצנה. זה איבד פרופורציות לחלוטין. זה ניהל את חיי. ככל שזה שלט בי יותר, התביישתי בזה יותר. זה היה כמו משא על הגב שלעולם לא עזב אותי.
ייי
עם השנים הרגשתי יותר ויותר מחנק, ריק, אכזבה, ייאוש,
יי תחושת חוסר ערך, ייאוש, עייפות (פיזית ומנטאלית), תחושת גועל עצמית, כעס עצמי, כמיהה למשהו אחר. היה לי ברור שכך זה לא יכול להתקיים עוד.ייי
חצי מחיי הייתי עסוקה בלבצע עוד מאותו הדבר מבלי לראות זאת. לא ידעתי איך לעשות אחרת כדי לצאת ממעגל ההשמנה והדיאטה. זה מה שהכרתי כל חיי. אותו מעגל שלא הוביל אותי לשום מקום. יום אופייני שלי בגיל 16, בגיל 20,
יי 35 או בגיל 42 היה נראה אותו הדבר. תמיד הייתה דיאטה כזו או אחרת. מספר קילוגרמים על המשקל לכאן או לכאן,יי אכזבה זו או אחרת, הארסנל הוא אותו ארסנל.ייי
אף שיטה (והתנסיתי בשיטות רבות. רבות מאוד) לא נגעה בליבה. במקור שיוצר את כל מה שאני חווה מעל פני השטח.
ייי

פילוג'יקה / ה 'אחרי'
ייי

לראשונה בחיי הבנתי שלא היה לי כל סיכוי להצליח בשנים בהן חיפשתי פתרון בדיאטה. הפתרון לא שם. מהר מאוד הבנתי שהתיאוריות וההרגלים שלי מאז גיל 14 לא יוציאו אותי מהכאוס בו אני נמצאת עשרות שנים.
ייי
בבת אחת ההרגשה הייתה של הקלה כל כך גדולה. עדיין לא רזיתי גרם ואני מרגישה כל כך הרבה יותר קלילה. אני תקינה. אני בסדר.
ייי
התחלתי בהבנת תהליכים המתרחשים בתוכי. מי אני? מה הוטמע בי? גנטית, רגשית. הרגשתי כאילו בכדור צמר מלופף עם קשרים, לבסוף מצאתי את ההתחלה. את החוט שיכול להתיר את הקשר, כאשר כל השנים אני מנסה בכוח להתיר את הקשר. אחרי עשרות שנים, אינני נדרשת יותר להילחם. יותר לעולם לא בכוח. לא בסבל ולא במאמץ. איזו בשורה זו. שונה. אני מקבלת חמצן. אני לא כתם, אני לא בושה. יש לי תקווה לעתיד אחר.
ייי
כל התכנים אליהם נחשפתי היו לי חדשים. לכולם לא היה קשר לאוכל ולכולם היה קשר הדוק לאוכל.
ייי
התחלתי ללמוד מי אני, מה קיים אצלי מדורות אחורנית מה שנקרא גנטיקה, ד.נ.א, מה עבר אלי גנטית, מה עבר אלי כעובר, מה עבר אלי (ועלי) בשנות הילדות המוקדמת.
יי התחלתי ללמוד איך כל זה קשור למי שאני, להרגלי האוכל (או יותר מדויק להרגלי התשוקה שלי לאוכל). איך נוצרה ההתניה אצלי לאוכל,י מה משמעות האוכל במקום הלא מודע אצלי, למה אני אוכלת כשאני לא רעבה, למה בשעה מסוימת אני מרגישה שאני חייבת משהו מתוק, למה אחר הצהריים יש שעה שבה קשה לי, למה כשמשעמם לי אני פונה דבר ראשון לאוכל, למה שאני צריכה להתרכז במשהו אני פונה דבר ראשון לאוכל, למה כשאני עייפה אני מחפשת אוכל, למה כשאני מתרגשת לקראת אירוע כלשהו אני מחפשת אוכל,יי למה כשאני מרזה אני מחפשת אוכל?  למה כשאני עושה משהו שאני מאוד אוהבת אני לא חושבת בכלל על אוכל?יי למה כשאני מאוד שמחה אני לא זקוקה לאוכל? למה קשה לי להשאיר אוכל בצלחת? למה אני צורכת כמות גדולה יותר ממה שאני זקוקה? למה אני כל כך אוהבת מתוק? למה קשה לי להפסיק לאכול ואני לא מקשיבה לבטן אם היא מלאה או לא? למה כל כך חשוב לי להיראות טוב? למה חשוב לי מה אחרים חושבים עלי? למה אני מתביישת במצב שלי? למה קשה לי לשתף אחרים במה עובר עלי? למה אני כל כך ביקורתית כלפי עצמי? למה אני כל כך ביקורתית כלפי האחר? למה אני מקטינה את עצמי? למה אני מרגישה חלשה? למה אני מרגישה טיפשה? למה אני אאוטסיידרית?ייי למה אני לא סובלת טיולים מאורגנים? למה אני לא אוהבת להיות חלק מ..? למה אתן חשיבות לאחר הכריזמטי? למה ניצול מפעיל אותי? למה חשוב לי שיתייחסו אלי בכבוד? למה חשוב לי שלא יעבדו עלי? למה אהיה על המשמר שלא פועלים מאחורי גבי? למה אני חשדנית? למה אני קנאית?יי למה אני אוהבת כל כך להעביר הרצאות? למה אני מרגישה שמקומי בעולם לא בטוח? ועוד ועוד.... ואיך לעזאזל כל זה קשור (גם) לאוכל!ייי
זכיתי להיחשף לתכנים שהוליכו אותי למקום אחר. חדש.
יי שונה. קיבלתי חיים.ייי
התחלתי לראות מה התכנים, האמונות וההתניות הקיימים בי.
יי מי אני, מהי תוכנת ההפעלה שלי, מה האמונות לאורן חייתי,למה אני נוהגת לחשוב את מה שאני חושבת ולמה אני נוהגת לפעול כפי שאני פועלת, מהי שרשרת הגנטיקה ממנה נוצרתי ומה השפעתה עלי?ייי
לראשונה בכל שנות חיי קיבלתי כלים לשנות את כל מה שהוטמע בי מאז אני מסוגלת לזכור את עצמי ולפני כן.
ייי
לראשונה בחיי רזיתי (עברו 7.5 שנים מאז עברתי התהליך ואני רזה) בלי מלחמה. בלי לרוקן את המקרר מ'פיתויים'.
ייי
לראשונה בחיי הראש שקט. אין בליל מחשבות כאוטיות.
ייי
לראשונה בחיי אני ממש שמחה.
יי
בקשו מפילוג'יקה בטופס את הטלפון שלי ואשמח לשתף בחוויה ובסיכוי שנפתח!
יייי

ג'ני - החלמה לא הגיונית

מטופלת ילידת 1963, בת כ-50 בעת תחילת הטיפולים בפילוג'יקה (2012), מטופלת מ2010 בטמוקסיפן
Tamoxifen
בעקבות גילוי סרטן שד
intraductal breast carcinoma in situ
המבטא קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון בבדיקה אימונוהיסטוכימית בשנת 2009, עברה ניתוח להצרת קיבה באמצעות טבעת
adjustable gastric band
בשנת 2002 והוצאת הטבעת בשנת 2011 בעקבות סיבוכים שהחלו כחצי שנה לאחר הניתוח הראשון והחמירו במהלך השנים עד להוצאת הטבעת.
ייי

המטופלת הגיעה כשהיא סובלת מציסטות בשחלות, מרקרים אונקולוגיים ברמות גבוהות מאטיולוגיה לא ידועה (מהמחלה או מהתרופה), השמנת יתר בעקבות הוצאת הטבעת, הפרעות קוגניטיביות מוכרות כתוצאה משימוש בטמוקסיפן (הפרעות זיכרון עבודה קשות, שינויים חדים ותכופים במצבי רוח וכיוצ"ב) ובצקות
lymphedema
קשות ברגליים מאטיולוגיה לא ידועה שהחמירו והתפשטו, קשיים בנשימה ובניידות שהתגברו בעקבות הבצקות, ובעיות רפואיות נוספות. למטופלת הוצע טיפול בפורוסמיד Furosemide
לטיפול בבצקות אך היא סירבה בעקבות חשש מתופעות לוואי.
ייי

למרות כל בעיותיה הרפואיות, באופן מפתיע הגיעה המטופלת דווקא מתוך דאגה למשקלה ומהשפעות ההשמנה על מצבה הבריאותי.
ייי

כבר בפגישות הראשונות הבינה שמצבה הכללי מושפע מאוד ממצבה הנפשי-רגשי המשפיע על דפוסי ההתנהגות שלה ועל מצבה הגופני. בעקבות הפגישות לאורך זמן המטופלת הפנימה השפעה זו ודיווחה על עליה במודעות היומיומית לדפוסי החשיבה, בפרט הפוגעניים, והפגינה מוטיבציה לעבודה עצמית על עצירת דפוסי החשיבה הללו והחלפתם בדפוסי חשיבה המאפשרים לה להגיע לתובנות חיוביות ומועילות בחיי היומיום.
ייי

במהלך תקופת הטיפול בפילוג'יקה הגיעה המטופלת לתובנות נוספות באשר למצבה הרגשי ודפוסי החשיבה שליוו אותו, והרצון לרזות הפך למשני לצד מטרות נוספות שרצתה להגשים בחייה.
ייי

לאחר שנה טיפול בפילוג'יקה ולאחר שלוש שנות טיפול בטמוקסיפן (2013), המטופלת החליטה על דעת עצמה ובביטחון מלא להפסיק את השימוש בטמוקסיפן בעקבות תופעות הלוואי הקוגניטיביות הקשות (למשל דיווחה על כך שבאחד הימים לא הצליחה להיזכר בשם של סייעת שעובדת עמה מזה כעשר שנים ברציפות).י

בשנת 2014 התגלתה אי ספיקה ורידית בשוק ברגל, שיתכן שנגרמה עקב השימוש בטמוקסיפן. תופעות לוואי הנוגעות לקרישיות דם, אי ספיקת כלי דם וחסימות כלי דם לכאורה לא היו ידועות עבור טמוקסיפן בזמן רישום התרופה למטופלת ולכן לא הייתה התייחסות מצד הרופאים המטפלים לבעיה זו בזמן אמת.
ייי

במהלך הטיפול בפילוג'יקה ובמקביל לטיפול בטמוקסיפן החלה ירידה במרקרים האונקולוגיים והקטנה של הציסטות השחלתיות. בעקבות הפסקת השימוש בטמוקסיפן, חלה הטבה הדרגתית משמעותית במדדים הקוגניטיביים, המשיכה הירידה במרקרים אונקולוגיים, עליה בתפקודי כבד, וכן חלה ירידה הדרגתית משמעותית בבצקות שהביאה להטבה בנשימה ובניידות של המטופלת. נכון לשנת 2017 השיפור במצב הרפואי עדיין נשמר.
ייי

המטופלת מדווחת לאורך שנות הטיפול על הטבה רגשית ושיפור משמעותי בדפוסים התנהגותיים המאפשרים לה להגיע למטרות שונות בחייה במעגל המשפחתי (למשל המטופלת דיווחה על שיפור גדול ביחסיה עם בתה), במעגלים חברתיים (התנתקות מאנשים שבעיניה מזיקים לה) וגם בעבודה (לדוגמה שאפה לעבוד פחות שעות תמורת אותו שכר והשיגה זאת).
ייי

כדי להשיג את מטרותיה המטופלת הפגינה מחויבות לטיפול והתמידה בו גם כשגילתה התנגדות לפנים שונים בו.  במסגרת הטיפול הגיעה לתובנות אודות ההיסטוריה המשפחתית הרפואית והרגשית שלה, תחושות והתנהגויות שהועברו מדור לדור וכך גם אליה במסגרת המשפחתית ושעיצבו את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלה באופן בלתי מודע ושהפריעו לה מאוד בסיטואציות שונות בחייה. המטופלת עשתה שימוש בתובנות הללו ובכלים הקוגניטיביים שרכשה במהלך הטיפול כדי לשנות את המציאות היומיומית עבורה ולהביא את עצמה לידי שמחה ושקט נפשי. בין הכלים שרכשה ניתן לציין מנגנון הפקת לקחים ובפרט מנגנון למידה תוך כדי התרחשות - היכולת לעצור ולהתבונן בעצמה ולנתח סיטואציות שליליות עבורה בעת התרחשותן ולא רק בדיעבד, כדי להיערך מחדש ולהתמודד עם התרחשות נתונה בצורה נכונה עבורה בזמן אמת
י.ייי

אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך פילוג'יקה
אנשים עוזרים לאנשים
feelogica
feelogica
כדי לשנות
התוצאה מתהפכת רק כשמטפלים בסיבה
ללמוד להשתמש בגוף כבמיקרופון
להגיע לגרעין
להפסיק להתעסק בתוצאה
להגיע לשורשים - מה שלא היה אפשרי עד כה
כדי לשנות
feelogica
משקל גוף
זוגיות
בריאות
הצלחה
לדעת לשנות
לדעת לחיות
לדעת להגשים
לדעת לרפא
לדעת לפתור
arik@feelogica.com
850 974 544(0) 972+
arik@feelogica.com
850 974 544(0) 972+
אודות פילוג'יקה
אודות פילוג'יקה